החלטה בתיק ת"א 206-07

1.       בהחלטתי מיום 27.10.10 ובעקבות טענות הצדדים, הוריתי לתובעת להגיש עדויותיה, קרי - תצהירים וחוות דעת, כשאלו מאומתים ומתורגמים כדין לשפה העברית.

2.       עם הגשת עדויותיה של התובעת הלינה הנתבעת 1 על כי תצהירו של מרSettels Hans  הוגש כשאינו מאומת כדין (להלן: "תצהיר הנס"), ומשכך ביקשה מחיקתו של תצהיר זה.

          תצהיר הנס, אשר ניתן במקורו בשפה האנגלית, נחזה להיות מאומת על ידי נוטוריון ציבורי הולנדי, כשחתימתו של זה מאומתת על ידי אפוסטיל.

          ב"כ הנתבעת 1 מפנה להוראות סעיפים 15 ו- 30 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 ולטענתו כאשר עסקינן בתצהיר, אפוסטיל אינו יכול להוות תחליף מורשה לאימות הנדרש על פי הסעיפים האמורים ע"י נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי. מעמדו של האפוסטיל כתחליף כאמור רלבנטי הינו אך כאשר במסמכים ציבוריים עסקינן כהגדרתם של אלה בתקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים) תשל"ג - 1977.

          יצוין כי טענות הנתבעת 1 בבקשתה מיום 22.3.11 התמקדו באופן אימות התצהיר. עם זאת, בדיון שהתקיים ביום 17.7.11  התייחסו ב"כ הנתבעות אף לנוסח האזהרה בתצהיר.

3.       התובעת מצידה סבורה כי אין פגם בתצהיר הנס כפי שהוגש.           נוסח האזהרה המופיע בתצהיר תואם לטענתה את הוראות הדין הישראלי. לחילופין טוענת התובעת - עסקינן בטענה פרוצדוראלית ויש לאפשר לה לאשר אימות התצהיר במהלך הדיון במסגרתו יעיד המצהיר.

          לחילופי חילופין וככל שתידרש לכך, תוודא התובעת אימות התצהיר כמבוקש.

          מכל מקום, טוענת התובעת כי אין מקום להיתלותן של הנתבעות בסוגיית אימות תצהירו של הנס על מנת לעכב הגשת העדויות  מטעמן הן וכי הבקשה דנן בחוסר תום לב הוגשה.

4.       לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה ובדין אליהם הפנו מחד ומאידך, מצאתי מקום לציין ולקבוע כדלקמן ואפתח בהבאת החקיקה הרלבנטית:

"תצהיר" מוגדר בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 כדלקמן:

"תצהיר"- תצהיר לפי סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לרבות הצהרה בכתב שניתנה מחוץ לישראל בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או שניתנה לפי דין המקום שבו ניתנה ואושרה בידי נציג כאמור.

סעיף 15 לפקודת הראיות, קובע זאת:

"(א)   מקום שמותר לאדם על-פי דין, או שנדרש אדם, להוכיח דבר על-ידי תצהיר בכתב, בשבועה או בהן צדק, יהיה תצהירו בכתב ראיה כשרה, אם הוזהר המצהיר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לענשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן.

(ב)   האזהרה לפי סעיף קטן (א) תינתן, ונתינתה תאושר על פני התצהיר, על-ידי אחד מאלה :

(1)   שופט;

(2)   דיין בבית דין דתי;

(3)   היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, פרקליטי מחוז, פרקליטי נפה, וסגני פרקליט המדינה ופרקליטי המחוז ועוזריהם;

(4) עורך-דין;
(5)  ראש רשות מקומית;